במחקר חתך-מקרה-ביקורת שפורסם בכתב העת Sleep Medicine, החוקרים ביקשו להעריך הפרעות שינה בחולים שאובחנו עם סוכרת מסוג 1 (T1D) ולחקור האם חולים אלו חווים יותר הפרעות שינה בהשוואה לבני גילם הבריאים.
עוד בעניין דומה
החוקרים השוו ציוני הפרעות השינה לילדים (SDCS) של קבוצת T1D לאלו של קבוצת הביקורת. יתר על כן, המחקר בחן את המתאם בין פרמטרים קליניים/ביוכימיים וציוני SDCS בתוך קבוצת T1D. במחקר זה נכללו סך הכל 250 משתתפים (144 T1D,י106 מקרי ביקורת) בגילאי 6-15 שנים.
הגיל הממוצע של אנשים בקבוצת T1D היה 10.27 ± 3.25 שנים, בעוד שלקבוצת הביקורת היה גיל ממוצע דומה של 10.48 ± 3.5 שנים (P = 0.303). בתוך קבוצת ה-T1D, משך הזמן החציוני של סוכרת היה 5 (1-15) שנים, ורמת ההמוגלובין A1cי(HbA1c) החציונית בשנה האחרונה הייתה 8.4%.
תוצאות המחקר הדגימו כי למרות שלא היה הבדל משמעותי בציוני ה- SDSC הכולל בין קבוצת ה-T1D והביקורת, 48.6% מהאנשים בקבוצת T1D ו-47.6% בקבוצת הביקורת התייצגו עם ציונים ממוצעים שקרובים לסף המעיד על הפרעות שינה (>39). יתר על כן, הפרעות של סיוטי עוררות (disorders of arousal nightmares) היו נפוצות יותר בחולי T1D בהשוואה לבני גילם הבריאים (P = 0.049). בנוסף, החוקרים ראו כי רמת ה-HbA1c היה מתאם חיובי עם ציונים עבור הפרעות של ישנוניות יתר (DOES) וציונים כלליים (P < 0.001, R = 0.368; P = 0.003, R = 0.243).
החוקרים הגיעו למסקנה שלמרות שהשכיחות של הפרעות שינה בקרב ילדים ובני נוער עם T1D לא הייתה גבוהה משמעותית מבני גילם בריאים, בדיקה שגרתית לאיתור הפרעות שינה בחולי T1D יכולה להניב יתרונות חשובים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
