למרות שישנו שימוש נרחב בקנאביס לטיפול בכאב כרוני, רוב המחקר הקיים מבוסס על דיווח עצמי של המטופלים, ומיעוטו על כימות אובייקטיבי של יעילות הטיפול ותופעות הלוואי שלו. שיטות למדידה אובייקטיבית של שימוש בקנאביס לא תוכננו לכימות שימוש בקנאביס לצרכים רפואיים, אלא בעיקר לזהות מתי יש צריכה בכמות בעייתית או התמכרות לקנאביס. משום כך, החוקרים בחנו איך יוכלו לזהות את המאפיינים הרלוונטיים, מבחינה רפואית, של שימוש בקנאביס באוכלוסיה של מטופלים עם כאב אורתופדי ולהצליב בין המידע הזה לבין מדדים אובייקטיבים של כאב ושימוש בתרופות מרשם.
עוד בעניין דומה
במחקר תצפית פרוספקטיבי זה השתתפו מטופלים עם כאב אורתופדי אשר הוזמנו על ידי רופא הכאב שלהם להשתתף בתכנית לשימוש בקנאביס רפואי במדינת פנסילבניה בארצות הברית. אלו קיבלו הדרכה בנוגע לשימוש בקנאביס על ידי הרופא המטפל בעת הצטרפות לתכנית, ורכשו תכשירי קנאביס מזבנים מורשים.
תוצאות המחקר הדגימו שיפור בכאב, תפקוד ואיכות חיים עם הפחתה בשימוש בתרופות מרשם עבור הכאבים. 73% הפחיתו או הפסיקו את הטיפול בתכשירים מבוססי אופיואידים ו-31% הפסיקו טיפול עם בנזודיאזפינים. 52% מהנבדקים לא חוו תחושות שכרון כתופעת לוואי של שימוש בקנאביס. שיפור קליני משמעותי החל תוך שלושה חודשים בלבד מתחילת השימוש בקנאביס, ושיפור זה נשאר גם במעקבים הבאים.
מסקנת החוקרים הייתה כי ישנו קשר ישיר בין תחילת השימוש בקנאביס עבור כאבים כרוניים לבין הפחתה אובייקטיבית משמעותית בשימוש בתרופות מבוססות אופיואידים ובנזודיאזפינים. מחקר זה זיהה גם תתי-אוכלוסיות בהן השימוש בקנאביס עשוי להיות יעיל במיוחד מבחינת הפחתת הטיפול האופיואידי. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות במעורבות הרופא המטפל בטיפול בקנאביס ושל טיטרציה עצמית של מינון הקנאביס על ידי המטופל לצורך ניהול תסמינים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
