קורטיקוסטרואידים מקומיים כטיפול בודד או בשילוב עם תכשירים נוספים הינם בשימוש נרחב לטיפול במיקוזיס פונגוידס, אך קיים מידע מוגבל אודות שיעור התגובה אליהם כטיפול יחידני במחלה זו.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, חוקרים העריכו את יעילות השימוש בקורטיקוסטרואידים מקומיים כטיפול יחידני במיקוזיס פונגוידס. במסגרת המחקר נעשתה השוואה של מאפייני מין, גיל, שלבי מחלה ומאפיינים היסטופתולוגיים בין קבוצת מטופלים אשר הגיבה לטיפול, לעומת קבוצה בה לא נרשמה תגובה לטיפול. לצורך עריכת מחקר החתך הרטרוספקטיבי, החוקרים השתמשו בנתונים הרפואיים של 163 מטופלים אשר סבלו ממיקוזיס פונגוידס וקיבלו טיפול ב-Thomas Jefferson Universiy בין השנים 2013-2019. הוכללו במחקר מטופלים עם ביופסיה חיובית למחלה, בכל השלבים, אשר קיבלו טיפול יחידני בקורטיקוסטרואידים מקומיים. שיעורי התגובה לטיפול נקבעו לפי מידת השינוי בשטח פני הגוף (BSA) המעורב ולפי ה-modified Severity-Weighted Assessment Toolי(mSWAT).
החוקרים מצאו כי 37 מתוך 163 המטופלים (23%) קיבלו טיפול ראשוני בסטרואידים מקומיים כטיפול יחידני. מתוכם, 73% הראו שיפור, עם ממוצע של 65% ירידה ב-BSA (67% לפי mSWAT); 27% לא הראו תגובה או התקדמות במצב המחלה, עם ממוצע של 51.6% עליה ב-BSA (57% לפי mSWAT); ו-33% הדגימו תגובה מלאה (BSA, 0%) תחת שימוש ממושך בסטרואידים מקומיים. מאפיינים של מין נקבה ושלב מוקדם של המחלה נצפו כבעלי ייצוג משמעותי יותר בקרב קבוצת המגיבים לטיפול.
החוקרים סיכמו כי שימוש בסטרואידים מקומיים כטיפול יחידני בשלב מוקדם של מיקוזיס פונגוידס, עשוי להוביל לשיפור משמעותי במדדים של BSA ו-mSWAT ואף להשיג נסיגה מלאה של המחלה בקרב קבוצה מוגבלת של מטופלים.
מקור: