מחקרים

שימוש באופיואידים במרשם והסיכון להפרעות מצב רוח

חוקרים סבורים כי יש קשר בין מועדות גנטית לשימוש באופיואידים לבין הסיכון ל-MDD ו-ASRD

21.12.2020, 17:27
אופיואידים (צילום: אילוסטרציה)
אופיואידים (צילום: אילוסטרציה)

ראיות המצטברות לאורך הזמן מציעות כי שימוש באופיואידים הניתנים במרשם משפיע על הפרעות דיכאון וחרדה. עם זאת, מחקרי תצפית הנערכים בנושא מועדים לנוכחות ערפלנים, עובדה המקשה על קביעת סיבתיות ואופי הקשרים הללו.

מטרת החוקרים הייתה לחקור את הקשר הדו כיווני האפשרי בין מועדות גנטית לתרופות משככות כאבים ממשפחת האופיואידים ותרופות אחרות לכאב שאינן ממשפחה זו לבין MDDי(major depressive disorder) ו-ASRDי(anxiety and stress-related disorders), על ידי שיטות מבוססות גנטיקה.

החוקרים ביצעו רנדומיזציה מנדליאנית על שני מדגמים, תוך שימוש בססטיסטיקה מסכמת ממחקרי GWASי(genome-wide association studies), על מנת להעריך את הקשרים האפשריים של משככי כאבים ממשפחת האופיואידים ומשככי כאבים ללא מרשם, כולל NSAIDי(nonsteroidal anti-inflammatories) ונגזרות של אקמול, ל-MDD ו-ASRD. החוקרים אספו את נתוני ה-GWAS מעוקבות תצפיתיות המתועדות במאגרים אירופאיים, בין ה-20 בפברואר 2020 ועד ה-4 במאי 2020. הם הגדירו את התוצאים העיקריים כהתפתחות של MDD,יASRD ושימוש בתרופות משככות כאבים על פי דיווח עצמי (אופיואידים, NSAID, אנילידים וחומצה סליצילית).

החוקרים מצאו כי נתוני ה-GWAS נגזרו בעיקר מנבדקים ממוצא אירופאי, כחלק מ-UK Biobank המבוסס על האוכלוסייה וה-Lundbeck Foundation Initiative for Integrative Psychiatric Research studies – כ-54% מהמדגם המקורי של Biobank ו-55.6% מ-Lundbeck, שנבחרו ל-GWAS העוסק ב-ASRD, היו נשים. זאת ועוד, נמצא כי בגודל מדגם משולב של 737,473 נבדקים, רנדומיזציה מנדליאנית עם משתנה בודד הראתה כי המועדות הגנטית לשימוש מוגבר באופיואידים הניתנים במרשם, הייתה קשורה לעלייה בסיכון הן ל-MDD (יחס סיכויים לעלייה של יחידה אחת בסיכון לשימוש באופיואידים – 1.14, רווח בר-סמך 95%: 1.06-1.22; P<0.001) והן ל-ASRD (יחס סיכויים – 1.24, רווח בר-סמך 95%: 1.07-1.44; P = 0.004). כאשר השתמשו ברנדומיזציה מנדליאנית רבת משתנים, מצאו כי האומדנים הנ"ל לשימוש באופיואידים נותרו לאחר שלקחו בחשבון גם את התרופות האחרות לשיכוך כאב (יחס סיכויים ל-MDDי– 1.14, רווח בר-סמך 95%: 1.04-1.25, P = 0.005; יחס סיכויים ל-ASRDי– 1.3, רווח בר-סמך 95%: 1.08-1.46, P = 0.006), כמו גם במודלים נפרדים הלוקחים בחשבון תסמונות כאב נלוות. כאשר ביצעו אנליזות דו-כיווניות, דיווחו כי המועדות הגנטית ל-MDD, אך לא ל-ASRD, קשורה לסיכון מוגבר להשתמש באופיואידים במרשם (יחס סיכויים - 1.18, רווח בר-סמך 95%: 1.08-1.30; P<0.001). לבסוף, נמצא כי ההערכות הללו היו עקביות לרוב, באנליזות חד ורב משתניות מסוג IVWי(inverse variance-weighted), כמו גם באנליזות רגישות מסוג MR-Egger.

החוקרים הגיעו למסקנה כי הממצאים באנליזת רנדומיזציה מנדליאנית שביצעו, מצביעים על קשרים סיבתיים אפשריים בין המועדות הגנטית לשימוש מוגבר באופיואידים הניתנים במרשם, לבין הסיכון ל-MDD ו-ASRD. הם סבורים כי על אף שיש צורך במחקרי שכפול, ממצאים אלו עשויים לסייע בבניית אסטרטגיות מניעה והתערבות, העוסקות במגיפת הדיכאון והשימוש באופיואידים.

מקור: 

Rosoff, D. B. et al. JAMA Psychiatry 2020; doi:10.1001/jamapsychiatry.2020.3554

נושאים קשורים:  מחקרים,  אופיואידים,  הפרעות מצב רוח,  הפרעות חרדה
תגובות