פרטוזומאב

פרטוזומאב עם טרסטוזומאב ודוסטקסל משפרים הישרדות בסרטן שד

פרטוזומאב, טרסטוזומאב ודוסטקסל כטיפול לסרטן שד גרורתי חיובי ל-HER2 (מחקר CLEOPATRA): תוצאות סופיות של מחקר פאזה 3, כפול-סמיות, רנדומלי, מבוקר אינבו

21.12.2020, 14:32
סרטן שד (צילום: אילוסטרציה)

CLEOPATRA היה מחקר פאזה 3 המשווה את היעילות והבטיחות של פרטוזומאב, טרסטוזומאב ודוסטקסל, לעומת אינבו, טרסטוזומאב ודוסטקסל, במטופלים עם סרטן שד גרורתי חיובי ל-HER2. באנליזה הראשונית ובדיווחים העוקבים, ההישרדות ללא התקדמות המחלה וההישרדות הכוללת, השתפרו בצורה משמעותית בקבוצת הפרטוזומאב, בהשוואה לקבוצת האינבו. בדיווח זה, החוקרים מציגים את האנליזה הסופית של המחקר.

החוקרים ביצעו מחקר פאזה 3 כפול-סמיות, רנדומלי, מבוקר אינבו, ב-204 מרכזים ב-25 מדינות. כל המטופלים היו מעל גיל 18, עם סרטן שד גרורתי חיובי ל-HER2, ולא קיבלו טיפול כימותרפי או ביולוגי למחלה הגרורתית בעבר. לכולם היה ציון תפקודי בסולם ECOGי(Eastern Cooperative Oncology Group) של 0 או 1. כל התרופות במחקר ניתנו דרך הווריד, כל 3 שבועות. החוקרים חילקו את המטופלים לקבוצה שקיבלה פרטוזומאב או אינבו, במינון העמסה של 840 מ"ג ולאחר מכן 420 מ"ג. בנוסף, כולם קיבלו טרסטוזומאב במינון העמסה של 8 מ"ג/ק"ג ולאחר מכן 6 מ"ג/ק"ג ודוסטקסל במינון העמסה של 75 מ"ג/מ"ר ולאחר מכן 100 מ"ג/מ"ר, אם הוא נסבל היטב. פרטוזומאב או אינבו יחד עם טרסטוזומאב ניתנו עד להתקדמות המחלה – בעוד דוסטקסל ניתן ב-6 סבבים או יותר, לפי שיקול דעתו של החוקר. החלוקה האקראית נעשתה ביחס של 1:1 באמצעות מערכת מענה קולי אינטראקטיבית, עם ריבוד על פי אזורים גיאוגרפיים (אסיה, אירופה, צפון ודרום אמריקה), וטיפול קודם (כימותרפיה אדג'ובנטית או נאו-אדג'ובנטית, או ללא טיפול).

התוצא העיקרי היה הישרדות ללא התקדמות מחלה ע"פ סקירה בלתי תלויה של המרכז הרפואי, שכבר דווחה בעבר. מכיוון שהאנליזה של ההישרדות הכוללת בוצעה לפני אנליזה זו, האנליזות המדווחות כאן הינן תיאוריות בלבד. החוקרים ביססו את אנליזות ההישרדות על אוכלוסייה לפי כוונה לטפל, עם הצלבה של חולים בקבוצת האינבו, ולא עברו התאמה להצלבה לקבוצת הפרטוזומאב, לכן סביר שהן שמרניות. אנליזות הבטיחות התבססו על הטיפול בפועל – נבדקים שעברו הצלבה נספרו בקבוצת האינבו עד יום לפני הטיפול הראשון עם פרטוזומאב.

החוקרים העריכו 1,196 נבדקים בין ה-12 לפברואר 2008 ועד ה-7 ליולי 2010, מתוכם 808 נכנסו למחקר וחולקו אקראית. 402 נבדקים חולקו לקבל טרסטוזומאב ודוסטקסל עם פרטוזומאב, ו-406 קיבלו אינבו במקום פרטוזומאב. תאריך הסיום הקליני לאנליזה זו היה ה-23 לנובמבר 2018. יש לציין כי בין יולי 2012 לבין תאריך הסיום, 50 נבדקים עברו מקבוצת האינבו לקבוצת הטיפול. תקופת המעקב החציונית הייתה 99.9 חודשים בקבוצת הטיפול (טווח בין רבעוני 92.9-106.4) ו-98.7 חודשים (טווח בין רבעוני 90.9-105.7) בקבוצת האינבו. החוקרים מצאו כי ההישרדות החציונית הכוללת הייתה 57.1 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 50-72) בקבוצת הטיפול ו-40.8 (רווח בר-סמך 95%: 36-48) בקבוצת האינבו (יחס סיכונים 0.69, רווח בר-סמך 95%: 0.58-0.82).

בנוסף, שיעור ההישרדות ל-8 שנים היו 37% (רווח בר-סמך 95%: 31-42) בקבוצת הטיפול ו-23% (רווח בר-סמך 95%: 19-28) בקבוצת האינבו. הם דיווחו כי תופעת הלוואי השכיחה ביותר בדרגה 3-4 הייתה נויטרופניה (200 (49%) מקרים בקבוצת הטיפול, ו-183 (46%) בקבוצת האינבו). כמו כן, 5 נבדקים (1%) בקבוצת הפרטוזומאב ו-6 (2%) בקבוצת האינבו, נפטרו כתוצאה מהטיפול. מאז האנליזה הקודמת, התרחשה תופעת לוואי רצינית אחת של אי ספיקת לב (בקבוצת הטיפול) ואי ספיקת חדר שמאל חדשה וסימפטומטית אחת (לאחר ההצלבה).

החוקרים הגיעו למסקנה כי השיפור שנראה בעבר בהישרדות הכוללת עם פרטוזומאב, טרסטוזומאב ודוסטקסל לעומת אינבו, נשמר גם לאחר תקופת מעקב חציונית של יותר מ-8 שנים. פרופיל הבטיחות ארוכת הטווח והבטיחות הלבבית של הטיפול, נשמרו באוכלוסיית הטיפול, כמו גם באלו שעברו הצלבה. טיפול מכוון ל-HER2 שינה את ההיסטוריה הטבעית של סרטן שד גרורתי חיובי לרצפטור זה, עם חסימה כפולה על ידי פרטוזומאב וטרסטוזומאב, יחד עם דוסטקסל, להם שיעור הישרדות כולל של 37% במשך יותר מ-8 שנים.

מקור: 

Swain, P. S. et al. The Lancet 2020; 21; 519-530. https://doi.org/10.1016/S1470-2045(19)30863-0

נושאים קשורים:  פרטוזומאב,  טרסטוזומאב,  דוסטאקסל,  סרטן שד גרורתי חיובי ל-HER2,  מחקרים
תגובות