מקרי המוות ממנת יתר של שימוש באופיואידים במרשם הוכפלו פי ארבעה ב-15 השנים האחרונות. עם זאת, אף מחקר לא העריך האם מתן מרשמים לאופיואידים לאחר ניתוחי לב מתאימים. מטרת מחקר זה הוא לכמת את כמות האופיואידים שנקבעו לחולים לאחר ניתוח מעקפים ולקבוע את השכיחות ואת גורמי הסיכון לשימוש מתמשך באופיואידים לאחר ניתוח מעקפים.
עוד בעניין דומה
במחקר זה הוערכו נתוני תביעות ביטוח של חולים "נאיביים" לשימוש באופיואידים (חולים שלא נטלו אופיואידים ב-30 הימים שלפני הניתוח) ושעברו ניתוח מעקפים לעורקים הכליליים בין השנים 2014 ל-2016. שימוש מתמשך באופיואידים הוגדר כשימוש של חולים שקיבלו מרשם לאופיואידים בתקופה הניתוחית וכן קיבלו מרשמים לאופיואידים בין 90 ל-180 יום לאחר הניתוח. נעשה שימוש ברגרסיה לוגיסטית רב משתנית לקביעת הגורמים הטרום-ניתוחיים והניתוחים הקשורים לשימוש מתמשך באופיואידים.
בקרב 7,292 חולים "נאיביים" לאופיואידים שעברו ניתוח מעקפים, 5,628 (77.2%) קיבלו מרשמים לאופיואידים בתקופה הניתוחית, ו-590 (8.1%) מטופלים עשו שימוש מתמשך באופיואידים. הגורמים שנקשרו באופן עצמאי לשימוש מתמשך באופיואידים היו: נשים (יחס סיכויים 1.30, רווח בר סמך - 1.05-1.61, רמת מובהקות 0.018), חרדה (יחס סיכויים 1.40, רווח בר סמך - 1.09-1.81, רמת מובהקות 0.009), צריכת טבק (יחס סיכויים 1.34, רווח בר סמך - 1.08-1.65 , רמת מובהקות 0.007), רקע של שימוש קודם בסמים (יחס סיכויים 1.99, רווח בר סמך - 1.16-3.41, רמת מובהקות 0.013), מחלת ריאות חסימתית כרונית (יחס סיכויים 1.29, רווח בר סמך - 1.02-1.63, רמת מובהקות 0.037), מטופלים הגרים בדרום ארצות הברית (יחס סיכויים 1.46, רווח בר סמך - 1.21-1.77, רמת מובהקות < 0.001), וכמות מוגברת של אופיואידים שנרשמו בתקופה הניתוחית (יחס סיכויים 1.016, רווח בר סמך - 1.014-1.018, רמת מובהקות < 0.001).
שימוש מתמשך חדש באופיואידים לאחר ניתוח מעקפים הוא שכיח באופן מפתיע. יש צורך במחקרים פרוספקטיביים כדי לקבוע את חשיבות האופיואידים בחולים לאחר ניתוח מעקפים בכדי למנוע תלות באופיואידים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
