במחקר שבחן מאפיינים של דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis, RA) נבדקה ההשפעה של הפעילות הדלקתית, מהלך המחלה, הטיפול בה במשך הזמן, תחלואות נלוות וגורמי סיכון ידועים, על שיעורי התמותה של מטופלים עם RA.
עוד בעניין דומה
החוקרים אספו נתונים מתוך המחקר הגרמני RABBIT, והשתמשו ברגרסיית קוקס על מנת להעריך את השפעתם של גורמים המשתנים עם הזמן על התמותה, לאחר תקנון עבור גיל, מין, תחלואות נלוות ועישון.
הגורמים המשתנים שנבחנו כוללים את פעילות המחלה, שהוערכה לפי ציון DAS28י (Disease Activity Score in 28 joints), יכולת תפקודית ונטילת גלוקוקורטיקואידים (glucocorticoids) או DMARDsי (disease modifying antirheumatic drugs) ביולוגיות או סינתטיות.
שליטה יעילה בפעילות הדלקתית של RA מפחיתה את הסיכון למוות, כאשר יש להעדיף מעכבי TNFα וריטוקסימאב
מטופלים עם מחלה עיקשת ופעילות דלקתית גבוההתקופת המעקב נמשכה 31,378 שנות אדם, ובמהלכה מתו 463 מתוך 8,908 משתתפי המחקר (שיעור התמותה המתוקנן: 1.49).
מטופלים עם מחלה עיקשת ופעילות דלקתית גבוהה (ציון DAS28 ממוצע גבוה מ-5.1) היו בסיכון גבוה יותר למוות, באופן מובהק (יחס סיכונים מתוקנן [HRי]: 2.43), בהשוואה למטופלים עם פעילות דלקתית נמוכה (ציון DAS28 נמוך מ-3.2).
תפקוד ירוד ונטילת גלוקוקורטיקואידים במינון הגבוה מחמישה מיליגרמים ליום היו קשורים באופן מובהק לעלייה בשיעורי התמותה, ללא תלות בעוצמת הפעילות הדלקתית. מנגד, שיעורי תמותה נמוכים נקשרו באופן מובהק עם נטילת מעכבי TNFαי (HR: 0.64), ריטוקסימאב (Rituximabי - Mabthera) (יHR: 0.57) או תרופות ביולוגיות אחרות (HR: 0.67), בהשוואה לנטילת מתוטרקסאט (Methotrexate – Abitrexate, Metoject).
בנוסף, מטופלים שהפסיקו את הטיפול לאחר שנחשפו לריטוקסימאב או מעכבי TNFα היו בסיכון נמוך למוות (HR: 0.77).
מחקר זה הראה, כי מטופלים עם מחלה ממושכת ופעילות דלקתית גבוהה נמצאים בסיכון ניכר לתמותה. שליטה יעילה בפעילות הדלקתית של RA מפחיתה את הסיכון למוות, כאשר יש להעדיף מעכבי TNFα וריטוקסימאב על DMARDs שגרתיות כדי להפחית הסיכון לתמותה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
