גירוי מוח עמוק מנע ירידה בזיכרון בטרום אלצהיימר

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב שביקשו להתחקות אחרי הגורמים לפגיעה בחסינות המוח למחלת האלצהיימר מצאו קשר בין פעילות לא תקינה בהיפוקמפוס לבין ה-Nucleus Reuniens.

החוקרים סבורים כי גירוי מוח עמוק של ה-Nucleus Reuniens עשוי לשמש אמצעי למניעת הידרדרות של המחלה בשלביה המוקדמים. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת Nature Communications.

מחלת האלצהיימר היא הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה, המאופיינת בהרס הדרגתי של תאי עצב במוח וירידה ביכולות קוגניטיביות. ידוע ששנים רבות לפני שמתחילים להופיע תסמינים, מתרחש שינוי פתולוגי הדרגתי "שקט" במוחם של חולים לעתיד, אך המנגנונים המדויקים שמובילים משלב של מחלה סמויה זו לכדי התפרצות המחלה עצמה עדיין אינם ידועים די הצורך.

במחקר בהובלת פרופ' אינה סלוצקי מאוניברסיטת תל אביב, התמקדו החוקרים בחיפוש אחרי המנגנונים שיוצרים את החסינות למחלת האלצהיימר ושומרים על המוח מפני הנזק בשלב הרדום שלה, ומה קורה כשהם נכשלים בכך והמחלה מתפרצת.

"אחד השינויים המוקדמים שקורים במוח זמן רב לפני התפרצות המחלה הוא פעילות אפילפטית תת-סיפית (פעילות יתר של תאי העצב במוח ללא התקפים) שמתרחשת בשינה ובהרדמה", מסבירה פרופ' סלוצקי. "שיערנו כי הרדמה, על ידי דיכוי מנגנוני פיצוי, תחשוף נזק מוקדם במוח לפני הופעת תסמינים ובדקנו זאת על מודל עכברי. ואכן, הרדמה חשפה פעילות אפילפטית בהיפוקמפוס של עכברי מודל לאלצהיימר בשלב הטרום-תסמיני לעומת עכברים בריאים. פעילות זו התבטאה בסנכרון יתר בין תאי עצב ונקשרה לירידה בזיכרון לאחר ההרדמה אצל עכברי המודל".

החוקרים גילו קשר בין הפעילות הלא תקינה בהיפוקמפוס לבין גרעין קטן בתלמוס, ה-Nucleus Reuniens, המקשר בין התלמוס להיפוקמפוס. שימוש בגירוי מוח עמוק (DBS) כדי לדכא גרעין זה עיכב את הפעילות האפילפטית בזמן ההרדמה ומנע ירידה בזיכרון לאחריה. יתרה מכך, טיפול בגירוי מוח עמוק בשלב הטרום-תסמיני מנע ירידה בזיכרון של עכברי מודל לאלצהיימר בשלב התסמיני.

החוקרים מסכמים לפיכך כי הרדמה אכן חושפת נזק עתידי הצפוי באלצהיימר וייתכן שהפעילות הלא תקינה בהיפוקמפוס קשורה להמשך ההידרדרות. גירוי מוח עמוק של ה-Nucleus Reuniens עשוי אם כן לשמש כלי טיפולי למניעה ואולי אף לעצירה של המחלה בשלביה המוקדמים.