שימוש באופיאטים הינו נפוץ מאוד וקשור בתחלואה ובתמותה מוגברים. ההשפעה ארוכת-הטווח של שימוש בחומרים אלו על תוצאי החלפת מפרקים אינה ידועה כיום.

מחקר זה בוצע בתבנית של אנליזה רטרוספקטיבית. במחקר הוכללו מטופלים שעברו ארתרופלסטיית ברך מלאה (TKA) דרך מערכת הטיפול בווטרנים (Veteran affairs-VA) של ארה"ב, על פני שש שנים. זמן המעקב המינימלי אחר המטופלים שהוכללו במחקר היה שנה.

משך נטילת האופיאט וכמות המורפין התואמת חושבו לכל משתתף. מטופלים שלהם נרשם אופיאט במשך יותר משלושה חודשים הוכנסו לקבוצת השימוש הממושך. עורכי המחקר יצרו מודל המסווג את הרביזיות לכאלו שנבעו מסיבות זיהומיות וכאלו שנבעו מסיבות אחרות על סמך הדו"ח הניתוחי. בוצע שימוש בעקומות הישרדות של זמן עד רביזיה על מנת להשוות את קבוצת השימוש הממושך עם קבוצת המשתתפים שנטלו אופיאטים לתקופות קצרות.

מתוך 32,636 מטופלים (94.4% גברים; גיל ממוצע [וסטיית תקן], 64.45±9.41 שנים) שעברו TKAי, 12,772 (39.1%) היו בקבוצת השימוש הממושך באופיאטים ו-734 (2.2%) עברו רביזיה בשנה הראשונה לאחר ה-TKA.

מחלת כליות כרונית, סוכרת ושימוש ממושך באופיאטים נמצאו כקשורים ברביזיה בשנה הראשונה לאחר הניתוח עם יחס סיכויים (רווח בר-סמך של 95%) של 1.76 (1.37-2.22), 1.11 (0.93-1.31) ו-1.40 (1.19-1.64) בהתאמה. בנוסף, גורמים אלו נמצאו כקשורים ברביזיה בכל זמן לאחר ביצוע ה-TKA עם יחס סיכויים (רווח בר-סמך של 95%) של 1.61 (1.34-1.92), 1.21 (1.08-1.36) ו-1.28 (1.15-1.43), בהתאמה.

שימוש ממושך באופיאטים נמצא כבעל יחס סיכון של 1.19 (רווח בר-סמך 95%, 1.10-1.24) באנליזה של הקשר שלו עם רביזיית ברך. באנליזה של הקשר בין שימוש ממושך באופיאטים למניפולציית ברך לא נמצא יחס סיכון מוגבר מובהק סטטיסטית. לא נמצא קשר בין שימוש ממושך באופיאטים וסיבה ספציפית לרביזיית ברך.

מסקנת החוקרים היתה, כי שימוש ממושך באופיאטים לפני ניתוח TKA קשור בסיכון מוגבר לרביזיה של הברך בשנה הראשונה לאחר הניתוח בקרב אוכלוסיית מטופלים, בעיקר ממין זכר, שטופלו במערכת ה-VA.

מקור:
Ben-Ari, A. et al. (2017) The Journal of Bone and Joint Surgery. 99(1), 1.